<h1>תשובות בעלי התוספות סימן ק"ד — תשובת מהר"ם מרוטנבורג</h1>
<h2>דף ח:</h2>
איני כדאי ששלחתם לי, ועוד שאני נוגע בדבר, ואין הדברים נוגעים אלא בבניי ובאחי, ואע"פ [כן] אחרי שאתם רבותי' קהל רוטנבורק הוזקקתוני לחוות דיעי אעשה כן, לא אעבור את מצוותכם. שכתבתם שהושבתם כל הקהל וששאלתם מכולם אם היה לכם לידור הממון עליהם, ושתקו אלמא נתרצו. ודאי נתרצו אדעתא דהכי שישארו הם כמוכם. אבל אם יצאו משם אדעתא דהכי לא שתקו ולא נתרצו. דלא עדיפא שתיקה מריצוי בפירוש ובקניין, דאפילו קניין בטעות חוזר, בפ"ק דגיטין [י"ד ע"א]. על דעת שישתנו עליהם סדרי כל הקהילות לא נתרצו. כי דבר חדש הוא זה שאדם יתן משני מקומות. ומעשים בכל יום שכמה עיירות נודרים דבר קצוב לשר לכך וכך שנים. כה עשו בוורמשא, נדרו לכמה שנים המס לפחה מקצנעלנבוגן. וכמה נכ[נ]סים ויוצאים יש, לא עלה על דעתם לשאל מן היוצאים. ומימים קדמונים זכורני שהיו נותנים בכל שנה בוורמשא ד' זקוקים לעירון אחד במצות הקיסר, כי כן צוה להם הקיסר בהיותו בזה המלכות, ותקעו כף לאותו עירון בימי הקיסר, ואף אחרי מות הקיסר היו צריכין ליתן לו, ולא עלה על דעתם לשאל מן היוצאים. כל שכן אתם שהמלך לא ביקש מכם להקדים לידור לו קודם הזמן אלא אתם ביקשתם אותו לטובתכם, ולמה יפסידו בזה היוצאים. ועוד לדבריכם שאתם אומרים אילו לא כתבנו היה כל אחד צריך לידור חלקו לשופט, א"כ מהאי טעמא אם ירד אחד מנכסין, שהיה עשיר אח"כ העני, יתן כדמעיקרא, אלא ע"כ הכנסתם עצמיכם לספק בין לרוח בין להפסד. ועוד שבאותה שעה וכמה שנים מקודם לכן היו שם נכנסים ולא יוצאין, והייתם קרובים לשכר ורחוק להפסד. ואדעתא דהכי נתערבתם שיתנו הכל לפי שעת הנתינה, ולא לפי שעת הנדר, דומיא דמי שהיה עשיר בשעת הנדר והעני שאינו נותן כשעת הנדר אלא כשעת נתינת המס. הכי נמי אם היה אחד דר שם בשעת הנדר ובשעת נתינה אינו גר שם, תיזול בתר שעת נתינה. והרי בשעת נתינה אינו גר שם, ולא יתן. והרבה פשוט לי יותר מביעתא בכותחא, וכי הא מילתא לורי איניש קמיה רביה [עי' כתובות ס' ע"ב]. אני דעתי כתבתי ואתם רבותי' הטוב בעיניכם עשו. מאיר בר ברוך זכרונו לחיי העולם הבא.
